10 שירים מדהימים שנכתבו על הצרות

הצרות היה השם שניתן לתקופת הסכסוך שטלטלה את צפון אירלנד מסוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-90. הקרב חצה את הים האירי והרג אלפים בקרב שהסתיים עם הסכם יום שישי הטוב בשנת 1998. הוא נחתם ואושר על ידי כל הצדדים, נותן מרקם לצפון אירלנד המודרנית.

הסכסוך נתן השראה למלחינים אירים ואנגלים רבים להציע את תשובותיהם לסכסוך. רבים דגלו בעניין הרפובליקני, רבים אהדו את התנועה הרפובליקנית, ואחרים קראו להפסיק את שפיכות הדמים לאחר עשרות שנות מלחמה. חלק מהשירים היו מפתיעים בשאפתנותם.

חלק מהלחנים הגיעו ישירות לאחר הסכסוך, ופול מקרטני מצא את עצמו בעמדה המוזרה של ה-BBC שדיבר על האפשרות ששתי אירלנד יתאחדו יחד.

מה שהשיר הביא לא היה למורשת, אלא למען הדורות הבאים, והוא הוביל כותבי שירים רבים אחרים לדבר בעד אירלנד מאוחדת ולדבר נגד השלטון הבריטי בצפון אירלנד. זוהי רשימה של הטובים ביותר.

10 השירים הטובים ביותר על הסכסוך הצפון אירי:

10. “תחזיר את אירלנד לאירים”

כן, זה המעט ברשימה, אבל לפול מקרטני מגיעות נקודות בראוניז על הוצאת השיר ימים לאחר הירי ב-1972 בדרי. אמו בילתה חלק ניכר מילדותה במונאגהאן, שהיתה במרחק שעות נסיעה בלבד מאזורים מוקפים בפצצות ובירי. השיר של מקרטני מחא כפיים לתחושת הגאווה הבריטית, תוך שהוא חקר את החזון של אירלנד נקייה משלטון או השפעה בריטית.

סולן להקת דקסיס, קווין רולנד, מחא כפיים למספר: “אני זוכר ששמעתי את ‘תן את אירלנד בחזרה לאירים’ במועדון”, אמר. “בטח הייתי בן שבע עשרה. זו הייתה סיבה דפוקה מדי עבור מקרטני להוציא את השיר. לנון היה טוב גם בזה: ‘…בלאדי סאנדיי’, ‘מזל האירים’. במועדון הזה הם ניגנו בדרך כלל מוזיקת ​​נשמה, שהיית צריך ללמוד לרקוד אליה אם אתה רוצה לרקוד עם בחורה. ופתאום, “תן את אירלנד בחזרה לאירים” מגיע בסוף הערב. סיפרתי להורים שלי על זה כי המחזה נשבר. הבנתי שכולם שם כמוני: דור שני לאירים.

9. “הגברים מאחורי החוט” – פאדי מקגייגן

השיר נכתב לכאורה על גב מפית בפאב, ומפרט את עלייתם של כלי רכב חמושים בצפון אירלנד. הזמר פאדי מקגייגן הציג את המנגינה עם רצועה המגנה על אסירים המושלכים לתאי הכלא, ללא משפט או חבר מושבעים על שמם. הכנופיה הייתה מודאגת ממקלעים הנערמים ברחובות, ומפריעים לשקט המורגש בששת המחוזות הכבושים.

השיר זכה ללהיט מיידי באירלנד, שם הגיע למקום הראשון במצעדים האיריים ב-1972, והוא קיבל תתי גוון נוסף בשימוש בפרק של אלן פרטרידג’. כאשר פרטרידג’ מתעמת עם כפול, מתבונן באימה כשהדופלג’נר שלו נכנס לפוטפורי שלדעתו מפרסם את הפילוסופיות של הצבא הרפובליקאי האירי.

8. ‘ג’ו מקדונל’ – The Wolfe Tones

השיר הספציפי הזה הוא לירי עמוק וחדור סנטימנט מדהים, מזכיר את שובתי הרעב שסיכנו את חייהם למען שלמות מטרתם. אסיר זה שיבח במיוחד את טוני וולף, שנדהמו מהצביעות של ממשלת בריטניה שכינתה את שובתי הרעב “טרוריסטים”, למרות הזוועות השונות שביצעה בריטניה ברחבי העולם במשך כמה מאות שנים.

המנגינה כוללת קטע מרתק, במיוחד כשהוא מבקש מהמאזינים להטיל ספק ב”מעשים” שהם עשו בעבר, ולבקש מהם לשאת בחלק מהאשמה ב”שלטון האימה” שהביאו ארצה. ג’ו מקדונל האמיתי מת ב-1981, בגיל 29. הוא החזיק מעמד 61 ימים במחאה כשובת רעב.

7. ‘Sunday Bloody Sunday’ – U2

המספר כבד התופים הזה פותח את האלבום השלישי של U2 מִלחָמָה, נחוש למשוך את העולם לחוסר התוחלת של הסכסוך המתמשך. למרות שזוכה לזכות כל ארבעת חברי הלהקה, המנגינה נכתבה בעיקר על ידי The Edge, הגיטריסט יליד אסקס של הלהקה. כמו הבסיסט אדם קלייטון, הוא בילה חלק משנותיו המכוננות בבריטניה, וכמו בונו, הוא היה פרוטסטנט מתאמן גאה, כך שהייתה לו השקעה אישית בסכסוך. אם הוא הצליח להתגבר על המלכודות של זהות לאומית ודת בדבלין הקתולית, מדוע בלפסט לא הצליחה?

השיר הפך במקרה לאחד ממספרי הרוק בקאנון שלהם, אבל הלהקה הבהירה שהם לא תומכים ברפובליקנים או ביוניונים במחלוקת שלהם, אלא דוגלים בהפסקת המלחמה. הלהקה חזרה לנושא מ”בבקשה”, שיצא בשנות ה-90, אבל זה היה מאמץ קל יותר.

6. “העיר שאהבתי כל כך” – הדבלינאים

כן, הוא היה מכוסה למוות. אבל הבלדה של פיל קולטר עדיין מציירת דיוקן חי של דרי, המשתנה מול עיניו. באוויר, הוא נושא חזות של נוסע שחוזר לעיר הולדתו, נושא עצמות של רחוב שנהרס בשנאה ומלחמה. מוכה קנאות וייאוש, המספר מתרגש אט אט עד דמעות, ויכול לבטא את עצמו רק באמצעות השיר.

המנגינה כוסתה על ידי כמה אמנים, אבל יש משהו ייחודי בגרסה של The Dubliners, שאותה עיבד והפיק קולטר עצמו. כאילו הם מכירים בחשיבותן ובכוחן של מילים, ה”דבלינרים” עולים על האירוע, ומעניקים לו ניואנס שהרפובליקנים והאיחודים כאחד עשויים להעריך.

5. “האי” – פול בריידי

נכתב ובוצע על ידי פול בריידי, יליד מחוז טיירון, “האי” הוא קינה על אלימות על אי שצריך לחגוג מסלולים ירוקים ומים. נזרק לתוך העבודה, בריידי משמיע קול רודף, ומשווה את הסכסוך למלחמת האזרחים בלבנון. על ידי הרחבת הנרטיב, בריידי הרגיש שליצירה יש יותר רלוונטיות וחשיבות בעולם כולו. אירלנד היא מדינה קטנה, אבל היא יכולה להבין את נבכי המלחמה טוב יותר מרוב שכנותיה האירופיות.

בריידי מנגן את המנגינה כמעט לגמרי לבדו, בגיבוי של קני קראדוק בפסנתר. אבל כוחו של השיר לא נובע מהנגינה, אלא מהסגולה של המילים וכנות הקולות שמאחוריהם. היכן שחסר לו רעם, זה יותר מפצה בפסוק לוהט.

4. “שיר לאירלנד” – מרי בלאק

“שיר לאירלנד” נכתב למעשה על ידי אנגלי. פיל קולקלאו קיבל השראה לשים עט על הנייר כשביקר בחצי האי דינגל עם אשתו ג’ון. שם, מרותקים לנוף ולהיסטוריה, קיבלו בני הזוג השראה לכתוב בלדה של געגוע, הוראה והבנה, שהביאה ליצירה שזיהתה את חיוניות הארץ.

השער של מרי בלאק הוסיף רלוונטיות. היא הקליטה את הגרסה שלה לרצועה ב-1998, שנת הסכם יום שישי הטוב. לדבריה, היא הכירה בדרכים הרבות שבהן אדם יכול לבחור להיות אירי, מברכת על סיום הסכסוך מכיוון שהוא מחק את החטאים, שפיכות הדמים והייאוש שפקדו את האי במשך זמן רב מדי.

3. ‘אלטרנטיבה אלסטר’ – אצבעות קטנות נוקשות

‘Alternative Ulster’, שהופעל בדחיפות ובוצע ברגש קפדני, היה יצירה של להקה שנחושה לראות מדינה מתאחדת בשם המוזיקה, לא המלחמה. ל-Stiff Little Fingers היה מעט עד אין זמן לזהויות לאומיות, במיוחד כשזה עלה כל כך הרבה עבור צפון אירלנד. אבל עבודתם הרועמת והריקושטית זכתה לפופולריות מיידית, במיוחד בגלל שהיא התהדרה בשורה מדבקת של פזמון.

הקבוצה מיעטה להפלות קהל או חברים על בסיס זהותם הדתית או הלאומית, וברוס פוקסטון מ-The Jam הופיע עם הקבוצה לכמה מההופעות המרשימות ביותר שלהם. “הייתי איתם חמש עשרה שנה”, נזכר פוקסטון. “הם עדיין מאוד פופולריים, ג’ייק ברנס הוא כותב שירים נהדר אז אני מבין את מה שאתה אומר. היה לנו זמן נהדר ביחד. חבר’ה נהדרים.”

2. ‘זומבי’ – חמוציות

הלהקה רצינית מההתחלה והסולנית דולורס או’ריורדן מספקת הופעה ווקאלית לוהטת שיכולה להגיע רק ממקום של כעס גדול. הזמר זעם על מסעות ההפצצה של ה-IRA, במיוחד כשילד בן שלוש נהרג בוורינגטון, אנגליה. האוויר הציע תגובת דגל לבן לפזורה האירית בבריטניה, שכן הלהקה התנתקה מהסכסוך. הוא נבע מ-No Need to Argue, אלבום חצוף לחלוטין להופעת הבכורה האופטימית יותר של הלהקה.

המנגינה יצאה בשנת 1994 אך הפכה למספר החתימה של הלהקה. הוא שודר למעלה מ-670 מיליון פעמים בספוטיפיי ונמכר ב-778,942 עותקים בבריטניה, המדינה שבה התרחשו התקיפות.

1. נושא “המשחק של הארי” – Clannad

יכול להיות רק מנצח אחד. המספר הרודף הזה הופיע בפסקול “המשחק של הארי”, מושר באירית יפהפייה (גאילגה). הנאמבר של Clannad תמיד נועד להיות מועדף בהופעה חיה, אבל הצלחת הרצועה הפתיעה אותם, במיוחד מכיוון שהוא הושר בשפה שרוב המאזינים לא דיברו. בהשראת “I’m Not In Love” של 10cc, הלהקה מטביעה את הרצועה באוסף של פריחות ווקאליות, מביאה מימדים נוספים למסלול, מעלה אותו למגרשים חדשים.

המנגינה זכתה בהחלט בפרס Ivor Novello, ואלבומו של Clannad מ-1983 Magical Ring שונה לשילוב מספרים נוספים שסודרו בסגנון דומה לרצועה המבשרת רעות. אבל אם לשפוט לפי הביצועים הווקאליים, זה לא משנה באיזו שפה שרים. מה שחשוב זה איך זה הושר.

Leave a Comment

%d bloggers like this: