נעמי בקי: מסע אל קץ אימתו של פליט צעיר …

ב-2011, בלי לדבר מילה בצרפתית, היא נחתה על רוסי.

http://www.la-croix.com/Actualite/Monde/Du-Soudan-a-la-France-le-long-calvaire-de-Naomi-Baki-2013-10-15-1042520

https://en.wikipedia.org/wiki/Naomi_Baki

העדות שהיא מפרסמת בעזרת שני חברים צרפתים מאפשרת להבין את הסכנות של הפליטים הללו שהגיעו לאירופה.

בראיון שפרסם המגזין המקומי Aisne, בו היא מתגוררת כיום, היא מסכמת את נסיעתה:

2011 נעמי באקי, שהגיעה לצרפת ללא מסמכים, ובתה קרוליין מצאו מאז מקלט במחלקת איסנה. בספר מספרת הפליטה הסודנית נעמי על משפטיה: מלחמה, רצח, ניצול מיני, מצבם של מהגרים לא מתועדים… נעמי בת ה-28 ברחה מסודן ליוון עשר שנים לפני שהתיישבה בסוסונס, לשם הצטרפה. פרויקט אינטגרציה. צעד אחר צעד, היא מחזירה את עצמה למטרה אחת: לתת לקרולינה הקטנה שלה חיים טובים יותר.

Aisne: אילו אירועים הובילו אותך לברוח מארצך ב-1999?

נעמי באקי: אנחנו יודעים על המלחמה בדרום סודן כבר שנים רבות. זהו מצב קשה. כשהייתי בן שש, אבי נלקח בשבי. הוא מת בכלא. ברחתי במהלך ההפצצות. בגיל 14 מצאתי את עצמי לבד.

ל’א: בספרך אתה מדבר על תקופה ארוכה של שוטטות. איך היה מסלול הקריירה שלך עשר שנים לפני הגעת לצרפת?

נעמי: קונגו לקח אותי איתו, הוא אמר שהוא יעזור לי למצוא את אמא שלי ואת האחים והאחיות שלי. בטחתי בו. זו הייתה תקופה מאוד קשה בחיי, התעללו בי, אנסתי, הושפלתי. חוויתי אלימות כמו שריפת סיגריות. הוא היה אדם כועס. נסענו לסעודיה, לתימן, ואז לסוריה. הוא מעולם לא חיפש את האהובים שלי. הוא הכריח אותי לשנות את שמי ואת דתי כי הוא היה מוסלמי. לבסוף נכנסתי להריון וזו הייתה בעיה עבורו. כשהבת שלי נולדה ב-2001, הוא עזב אותי. בעזרת מבריחים ברגל, עם בתי על הגב, נסעתי לטורקיה, ואז ליוון. עשינו את הטיול הארוך הזה בלי שום ניירת, קונגו לקחה ממני הכל.

L’A: האם החוויה הקשה שלך הסתיימה כשהגעת לאירופה?

נעמי: לא, לקחו אותנו לבית מעצר. נשארנו שם שלושה חודשים לפני שהתינוק שלי חלה. המרכז היה מלוכלך, הייתה הרבה לחות. אחר כך שוחררנו ויצאנו לסלוניקי. לא הצלחתי להשיג את הניירת ונאלצתי להשאיר את בתי בן לילה לעבוד בברים. האישה, מנהלת בית היתומים, הציעה להשאיר את בתי. שמחתי, ואז הבנתי שהיא רוצה לשמור על עצמה, פחדתי כי לא היה לי כסף עד שהאיש הזה היה במצב. החברים שלי גייסו קצת כסף כדי שנוכל לנסוע לצרפת. רצתי שוב.

ל’א: מה קורה עם פליט צעיר שמגיע לצרפת באופן לא חוקי?

נעמי: ב-2011 הגענו בלי ניירת. לא ידעתי כלום. פניתי לאישה קונגולית ב-Gare du Nord. היא קיבלה אותנו ועזרה לנו לעשות את המאמץ. היא יעצה לי לעבור לסוסונס. 115 מצא לי בית חירום בטרגנייה. לאחר מכן התארחנו באכסניית AMSAM ב-Anizy le Château בזמן שהגשנו בקשה למקלט. ואז קרולינה התקבלה לבית הספר, שמחתי מאוד. שישה חודשים לאחר מכן, קיבלנו מקלט ל-10 שנים. לאחר מכן עברנו לסוסונס, שם קל יותר לטייל, לעשות עבודות אדמיניסטרטיביות ולהשתתף בשיעורי צרפתית.

ל’א: מה הביאה לך מעורבותך בפרויקט השילוב בעבודה?

נעמי: מחנה העבודה עזר לי להיות עצמאית ולהתאמן. זה עוזר לשמור על הרישיון, אני פעיל ולומד המון. ביליתי שנתיים בפרויקט של שטח ירוק עם Emplois et Services. באופן חריג, החוזה שלי הוארך 4 פעמים, הגיע הזמן ללמוד צרפתית, לחפש לינה ולנצל את הכשרת המארחת. הם ראו שיש לי מאוד מוטיבציה! זה לא היה קל בהתחלה. לא דיברתי צרפתית בכלל ונתקלתי ברוגז של עמיתים. זה לא היה קל לחיות, אבל החלטתי להתמקד בעבודה שלי.

ל’א: איך הצלחת לשמור על תקווה אחרי כל כך הרבה שנים של סבל?

נעמי: ההורים שלי היו מאוד דתיים. במהלך המלחמה תהיתי לא פעם אם אלוהים קיים, מדוע הוא נטש אותי. ראיתי דברים ממש מפחידים. במקומות אחרים ידעתי שאנשים חיים באושר, הבעיה הייתה מלחמה, הייתי צריך לעזוב. הייתי בדיכאון ביוון. חיפשתי סיבה לחיות: לא ידעתי אם אמא שלי בחיים, וגם לא אחים ואחיות. חשבתי שהמוות עדיף. היוונים דחו מהגרים, בתי לעולם לא תתקבל.

Soissons Aisne mag 200 – 2014 ינואר פברואר

http://fr.1001mags.com/publication/-02-l-aisne/numero-200-jan-fev-2014/page-12-13-texte-integral

© אלן סושון

Leave a Comment

%d bloggers like this: